יֵשׁ לִי חוֹר בַּלֵּב בַּצוּרָה שֶׁלְּךָ

אני יושבת לבד במרפסת,

בלי זבּרה אבא, רק זבּרה בת.

מביטה אל הים הכחול,

כבר לא מיישרת את העוגה. ונזכרת,

איך לימדת אותי לשחות בכנרת,

כשנסענו לטבריה, כמעט בכל יום שבת.

היית מחזיק לי את היד, חזק חזק, ולא רק במרפסת,

והיית מחבק אותי והיית מצחיק אותי,

בכוונה וגם לא בכוונה.

וקצת מילים ברומנית, אפילו כשאתה יודע,

שאני לא מבינה אף מילה.

למדתי ממך לכבד את הזולת, בלי הרבה שיפוטיות,

ואם כבר לשפוט, אז רק לכף הזכות,

ולא לכף החובה,

ונתת מעצמך, והתנדבת, ותרמת

מכל הלב, בשמחה ובאהבה.

אהבת בורקס פטריות ו"רוֹגָלֶס", שזה בעצם רוגלך,

ואמרת ספְּרָיי בלי ה ״ט״ בסוף, שזה ספרייט,

ביקשת שאקנה לך קוּיקִי, כשהתכוונת לפרי, לקיווי,

ושיבושי מילים האלה, לא הפריעו לי,

כי למי בכלל אכפת ?!

ו"נוּצֶה פוּצֶה"  שוב פעם הרומנית הזאת,

צמד מילים מצחיקות,

שזה הכל טוב וגם בסדר, ואפילו מדהים,

גם בשעותיך האחרונות....

בַּיָּמִים הַהֵם, בַּזְּמַן הַזֶּה,

היית אבּא, אבּא שלי מיוחד ויחיד,

וְתַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בְּלִבִּי... בְּלִבֵּנוּ ...גַּם בֶּעָתִיד.

רצועה 23 # בפלייליסט של הזבּרה