יצאתי מדעתי. תיכף אשוב.

היום קמתי בבוקר עם מצב רוח ממש ממש טוב, מסוג של אני זבּרה שזכתה בלוטו של החיים. השמש זרחה מבעד לעננים האפורים וכל נשימה הייתה מתוקה. העולם היה כמו פינת ליטוף של ארנבונים חמודים, רכים, חמים ומלאים אהבה.

הכל היה מושלם, עד ש... בּום! פתאום אני קיפוֹדה. כן, קיפוֹדה. התחושות שלי התהפכו בבת אחת, אני מרגישה חוסר סבלנות וכל דבר קטן מרגיז אותי ומעצבן אותי. אני לא מצליחה להבין מה קורה לי, איך אפשר להיות זבּרה שמדלגת בשמחה וצהלה ובין-רגע להפוך לקיפוֹדה קצרת רוח ואבודה?

את (המנטורית) קוראת אותי ומבינה אותי. המצב רוח הירוד הזה, הוא גם חלק מהתופעות של גיל המעבר. את כותבת לי לעצור לרגע, לנוח קצת, לחשוב בצורה חיובית, והכל יחזור להרגיש לי נכון.

אני ממשיכה לכתוב לך כי משהו עדיין מרגיש לי שונה. אולי זה מזג האוויר הגשום? אולי זו האווירה במדינה? אולי אני פשוט עייפה? אולי זה גם, גם וגם? אני לא בטוחה. כל מה שאני יודעת זה שהיום הזה התחיל בהרגשה טובה, אבל עכשיו נדמה לי שהעולם רחוק מלהיות המקום המואר והשמח, שאני מכירה.

אני מניחה שזה חלק מהחיים, הרי בסופו של דבר, גם לזבּרה יש את היום שלה, נכון?

רצועה 20 # בפלייליסט של הזבּרה