עף לֹא הסכך

אחרי החגים – זה עכשיו, נכון?

חגי תשרי, עם כל המשמעות והחום שהם מביאים, היו עבורי אתנחתא בתהליך ההרזיה שלי ובתוך כל הבלגן הזה, אם לא סופרים את האזעקות שהפרו את השקט.

אני מתעסקת בגורל החטופים.ות, מחכה לתגובה מאיראן, ודואגת לקרובים אליי שנמצאים בלבנון, בעזה, בחיפה, בקריות ובגולן – כל אלה מכבידים על מחשבותיי.

המנטורית שלחה הודעה שאם אנחנו מרגישות קושי, היא זמינה לנו ושלא נתמודד עם זה לבד. אבל הקושי שלי לא נוגע לתפריט או/ו לתוכנית נשים. אצלי הוא טמון במעבר לשגרה, כשבעצם אין שגרה – יש רק כּאוס, עם תוספת של טיפל'ה פחמימות.

אנחנו חיים במציאות מורכבת, כמו פאזל זבּרה של אלף חלקים, בשחור-לבן, בלי התמונה המלאה.

ואני? האם אני באמת חזקה? האם אני יכולה?