אני במטבח מבשלת. אזעקה . האיש שלי ואני יוצאים מהממ"ד. הוא אמר לי: "מתחשק לי שוקולד או משהו כזה". אני אמרתי לו: "קח את הסוכריה הזו -ללא...

האי ודאות רק הולכת ומתרקמת בתוך הסצנה של "מדינה בהמתנה". אני מוצאת את עצמי מסתובבת בבית ומחפשת איים של ודאות, מקלט לשקט פנימי, בתוך ים הכאוס שלי. מתחילה במטבח, E של ודאות. מנהלת שיחת חתך עם הזיתים שבמקרר, זית אחד שתק, כל הדרך לקיבה. עוברת ל-E ודאות אינסופית, חדר הכביסה וחושבת לעצמי: מה יותר כבד ? קילוגרם פרֶה-כביסה או קילוגרם כביסה פרֶה-קיפול ? ממשיכה לממ"ד, E של ודאות ממוגנת, בודקת שהפחמימות, המתוקות והמלוחות, נמצאות במרחב מוגן משלהן, מאחורי "חומת שפע שימורי הטונה", כאלה  במ

אחרי החגים – זה עכשיו, נכון? חגי תשרי, עם כל המשמעות והחום שהם מביאים, היו עבורי אתנחתא בתהליך ההרזיה שלי ובתוך כל הבלגן הזה, אם לא...

חצב - האיש שלי צילם, מעונן פחות. מרק חינמי של חלי (ממן) - האיש שלי הכין, שניצל חלה פחות. שנ"צ - עם האיש שלי, מועדים לשמחה פחות. כּוח -...

תראי אותי, אני במטבח, יושבת ואוכלת. ממש לא. אני עומדת ותוקעת פסטה בקצב מהיר יותר מהמחשבות שלי. כאילו הידיים שלי והביקורת העצמית שלי...

ולהרים את עצמנו, ולדחוף קדימה, ולזכור שאנחנו גדולים מזה, ולהאמין בזה. אנחנו עם נדיר ! ! !

מילים ולחן: קרן פלס דרך הפחד מצאנו כוחות להיות יחד שבירים עוברים צעד צעד מים הייאוש לימים אחרים הנה שוב הרכבת דוהרת ושוב אנשים נדבקים אל...

אני בסבבה שלי נוהגת. אזעקה . האיש שלי על קו הטלפון (הנייד). הוא אמר לי: "תצאי מהרכב, עלייך לשכב על הקרקע ולהגן על הראש באמצעות הידיים"....

"בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות" מילים: אהוד מנור אני מאחלת לכּולנו - שנה יותר טובה, שנה שלא נצטרך להוסיף "ככל  שניתן",...

בלייב הראשון איתך, כיביתי את המצלמה, אני מתנצלת. אני הצטרפתי לתוכנית האונליין, מתוך ידיעה, שלא אצטרך להיות נוכחת במפגשים, פנים מול פנים....

השלבים בסיפור (הלֹא) קצר שלנו אקספוזיציה(היצג) - הזמן והמקום של העלילה: שנת 1992 אירועי ערב יום העצמאות ברמת השרון.   קונפליקט (סיבוך) -...

אתמול בערב לא הצלחתי להירדם, וגם לא בערב קודם, וגם לא בערב לפניו, בקיצור הבנת את הרעיון. ולא רק שאני לא נרדמת, אלא גם מתעוררת מוקדם לפנות...

מכירה את השיר - מי יודע מדוע ולמה לובשת הזבּרה פיג'מה ? (מאת ע.הלל) "כי בבוקר יום א' הזבּרה קמה, פשטה את הפיג'מה, לבשה מן הסתם, מכנסיים וחולצה, אך מיד היא הרגישה, שאין היא מרוצה, מיהרה ולבשה פיג'מה..... ".   נעים להכיר אני זבּרה בגיל המעבר. הזבּרה הזו, שקמה בכל בוקר, עייפה, עם בטן נפוחה, ומבואסת כי עלתה במשקל. אני אמא. אני שמנה. ואת, אמא וכבר סבתא. את כבר לא שמנה. אני אוהבת לאכול הרבה, כמעט הכל, בכל מקום, במיוחד במטבח, בעמידה, מעל הכיור. במהלך היום, אני יושבת במשרד, עם מזגן,